Meguilah
Daf 29a
כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ וְאֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. מַה כָתוּב בָּהּ לְפָנֶיהָ. כִּ֛י שֵׁ֥ם י֨י אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גוֹדֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃ וְכָתוּב בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו וְאֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה לְפָנָיו. מַה כָתוּב בּוֹ לְאַחֲרָיו. וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ וגו'. מְנַיִין לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר בָּזֶה בָזֶה וְאֶת הָאָמוּר בָּזֶה בָזֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֵׁם שֵׁם לִגְזֵירָה 29a שָׁוָה. מַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה [בְּרָכָה] לְפָנֶיהָ אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְפָנָיו. וּמַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם מָזוֹן שֶׁאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו טָעוּן לְאַחֲרָיו. תּוֹרָה שֶׁהִיא טְעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן תּוֹרָה. מָזוֹן. מָה אִם תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ טְעוּנָה לְפָנֶיהָ. מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן לְאַחֲרָיו אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא טָעוּן לְפָנָיו. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. רִבִּי יִצְחָק אָמַר. כִּי הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח וְאַֽחֲרֵיכֵן יֹֽאכְל֣וּ הַקְּרוּאִים. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. וַֽעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת י֨י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת לַחְמְךָ֖ וְאֶת מֵימֶ֑יךָ. אֵימָתַי הוּא קָרוּי לַחְמְךָ. עַד שֶׁלֹּא אָכַלְתּוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל וְשָׂבַע אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְבָרֵךְ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא תָאֵב לֹא כָל שֶׁכֵּן. עַד כְּדוֹן מָזוֹן. תּוֹרָה. מָה אִם מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חַיֵּי שָׁעָה טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. תּוֹרָה שֶׁהִיא חַיֵּי עֲדֵי עַד לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'. גרסי' להא לעיל בברכות פ''ז בהלכה א' עד אף זו טעונה ברכה:
כתוב בתורה. כלומר למדנו מן התורה לברך ברכת התורה לפניה כדקאמר מה כתיב ביה לפניה ומהיכן למדנו מדכתיב כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרוא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו אתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב ואין כתיב לברכה לפניו ומנין ליתן וכו':
שם שם לגזירה שוה. כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה':
עד כדון כר' עקיבא. זו דברי ר''ע דדריש מג''ש:
כר' ישמעאל. אבל רבי ישמעאל לא דריש לה מג''ש אלא כדר' יוחנן בשמו דיליף לה מק''ו וכו':
עד כדון תורה. לא שמענו מק''ו אלא לברכה שלאחריה לתורה מק''ו דמזון:
מזון. לברכה לפניה מנין וקאמר דנמי ילפינן איפכא מק''ו מה אם תורה וכו':
שאינה טעונה ברכה לאחריה. מן הכתוב בפירוש:
ר' יצחק ורבי נתן. פליגי ר' יצחק אמר מהכא למדנו למזון לברכה לפניו דכתיב כי הוא יברך את הזבח ואח''כ וגו':
ר' נתן אומר. מהכא דכתיב ועבדתם וגו' אימתי הוא קרוי לחמך וכו'. כלומר אימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו:
רבי אומר. אינו צריך ללמוד מזון מק''ו מתורה אלא מגופו למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו':
עד כדון. לא שמענו אלא למזון תורה מנין וקאמר ק''ו מה וכו':
רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אִילֵּין שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת מָה אַתְּ עֲבַד לוֹן. כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְאַחַת אוֹ כִשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תַּעַבְדִּינוֹן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְאַחַת. הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ כָּל עִיקָּר. אִין תַּעַבְדִּינוֹן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילוּ הָאֶמְצָעִי מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא. לָֽמְדוּ בִּרְכַת הַתּוֹרָה מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא לָרַבִּים. אִם לָרַבִּים אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵה. עֲשָׂאוּהָ כִשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה אַף זוֹ טְעוּנָה בְרָכָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אילין שלשה קריות. מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה ובעי ר''ז השתא דלמדנו ברכה בתורה ממזון מה את עביד לון. כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי לון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפ''ע יכולנו לומר דלא כשלשה שאכלו כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל אחד ואחד מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ''מ מן הבעיא:
אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת. דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא''כ מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו ביחד דכמו דהתם אחד מברך לכולן ה''נ בדין היה שיהא אחד מברך לכולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה ובין לברכה שלאחריה לתורה ממזון וכדרבי וא''כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי על כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי והאמצעי אינו אברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה ראשונה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה וכעין דין ברכת הזימון:
אין תעבדינון וכו'. או דנימא דמדמינין להו להאוכלין כל אחד ואחד בפני עצמן וכל אחד ואחד צריך לברך בפני עצמו דאינן בכלל שאמרו הפותח והחותם וכו' ומהו:
לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. כך הוא בברכות שם כלומר דמתמה וכי לא למדו לברכת התורה ממזון אלא לרבים דלדידך דאת בעי אם מדמינין להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי אם לרבים למדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך. כלומר אפילו ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא''כ ברכת התורה ליחיד מנין:
אמר ר' אבא מרי. אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לרבי זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן. ולא אפשיטא הבעיא:
Meguilah
Daf 29b
משנה: וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
Traduction
Aux jours de néoménie ou de demi-fête, on fait. lire 4 personnes la Loi, ni plus ni moins, sans ajouter une haftarah tirée des Prophètes. Celui qui commence la lecture dit la prière initiale, et celui qui l’achève récite une formule finale – (161)La Guemara de ce est traduite (Taanit 4, 3), ci-dessus, p. 181..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ובראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו'. דנקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא. הלכך בר''ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה. בי''ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה. דבחול המועד ליכא משום עשיית מלאכה דהא במלאכת דבר האבוד התירו ושאר מלאכות נמי אינם אלא מדרבנן וכן בראש חודש מותר בעשיית מלאכה מלבד הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בר''ח וניתן להם מצוה זו בשביל שלא פרקו נזמיהן בעגל. ביום הכפורים דאיכא עונש כרת ששה. ובשבת דאיכא איסור סקילה שבעה:
ואין מוסיפין עליהן. בר''ח ובמועד משום דאיכא ביטול מלאכה וכדאמרן ומהאי טעמא נמי אין מפטירין בנביא:
בי''ט חמשה וכו' אבל מוסיפין עליהן. אי''ט וי''כ ושבת קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום ביטול מלאכה. ויש אומרים דאין פוחתין קאי אכולהו אבל מוסיפין עליהן אשבת בלחוד קאי אבל באינך לא כדי שלא להשוותן לשבת שהיא עדיף מינייהו ויתיר נמי במניינא:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רִבִּי יוֹנָתָן עֲבַר קוֹמֵי סִידְרָא. שְׁמַע קָלוֹן קְרוּיֵי וְלָא הֲוָה מְבָֽרְכִין. אֶמַר לוֹן. עַד מָתַי אַתֶּם עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה קְרָחוֹת קְרָחוֹת. מֹשֶׁה הִתְקִין אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבִרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת מוֹעֲדֵי י֨י אֶל בְּנֵי֭ יִשְׂרָאֵֽל׃ עֶזְרָה הִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה. הוּא הִתְקִין טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֶרִיִּין. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ בָתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲייָרוֹת בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הָרוֹכְלִין מְחַזְּרִין בָּעֲייָרוֹת 29b מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁלְבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ מְכַבְּסִין בַּחֲמִישִּׁי מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹפִין פַּת בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁתְּהֵא פְרוּסָה מְצוּיָה לֶעָנִי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין שׁוּם בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁהוּא מַכְנִיס אַהֲבָה וּמוֹצִיא תַאֲוָה. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הַנָּשִׁים מְדַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירָע. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה שֶׁבָּעֲלָהּ קוֹף מִכְּדַרְכָּהּ וּשְׁלֹא כְדַרְכָּהּ. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת קוֹדֶם לְטַהֲרָתָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וְהוּא שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בֵּנְתַּיִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. מַה יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃ אֲתַא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה וְאָמַר טַעֲמָא. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא מַעֲייָנָהּ רָחוֹק וְהִיא מַתְעַצֶלֶת וְאֵינָהּ טְהוֹרָה.
Traduction
R. Samuel b. Nahman raconte qu’il arriva à R. Jonathan (158)Soferim ch. 14., en passant devant une synagogue, d’entendre les divers lecteurs appelés devant la Loi, sans ajouter de bénédiction spéciale (se rapportant pour cela, au 1er et au dernier lecteur); jusqu’à quand, leur dit-il, déchiquetterez-vous la Loi en bandes dénudées (non accompagnées)! Moïse institua (159)Ib., ch. 15. parmi les Israélites l’usage de lire le Pentateuque les samedis, jours de fête, néoménies, et aux jours de demi-fête (intermédiaires), comme il est dit (Lv 23, 44): Moïse énonça (chargea de dire) les fêtes de l’Éternel aux enfants d’Israël. @Ezra les habitua (160)'''''' B., Baba Qama 82a; J., (Megila 1, 1), fin, ci-dessus, p. 202.'''''' à lire aussi une section de Loi les lundis et jeudis, ainsi que le samedi à vêpres; de même, il établit la règle pour les gonorrhéens de prendre un bain légal (à leur guérison). Il établit aussi que les tribunaux siègent les lundis et jeudis dans les villes, et que les marchands circulent dans les villes (sans obstacle), pour que les filles d’Israël puissent se parer. Il institua la règle de blanchir le linge le jeudi, afin de l’avoir frais au surlendemain samedi en l’honneur du Shabat; de même, on s’habitua à cuire le pain le vendredi, afin d’avoir des miches toutes prêtes à offrir aux pauvres pour le Shabat. Il introduisit aussi l’usage de manger le vendredi soir de l’ognon, qui fait naître l’amour et provoque les désirs. Il fit adopter l’usage qu’aux cabinets publics (aux champs), les femmes se causent entr’elles (pour leur éviter tout soupçon de relations illicites); il institua aussi l’usage pour les femmes de porter un caleçon, qui les couvre aussi bien par devant que par derrière, afin d’éviter ce qui est arrivé à une femme, dit R. Tanhoum b. Hiya, quam simius inivit adversam tergoque. Enfin, il institua la règle que les femmes se peignent et se nettoient déjà 3 jours avant celui de la purification (des menstrues, par le bain). Ceci a lieu, dit R. Yossa au nom de l’école de R. Yanaï, ou R. Aba b. Cohen au nom de R. Houna, lorsque les 2 jours de fête, tels qu’ils sont observés dans la captivité, précèdent un samedi. Toutefois, dit R. Zeira au nom de R. Juda, il faut que l’instant du bain arrive entre les fêtes et le samedi (où lesdits préparatifs sont défendus); R. Aba au nom de R. Juda l’autorise même lorsque l’instant du bain arrive à la fin de ces 3 jours. R. Zeira regarda son interlocuteur, lui exprimant son étonnement. Que me regardes-tu, lui dit R. Aba? Que sais-tu que nous ne sachions pas déjà, quelle connaissance as-tu que nous n’ayons pas (Jb 15, 9)? Or, R. Aha au nom de R. Tanhoum b. Hiya a donné le motif pourquoi l’on avance de 3 jours les préparatifs, si même le bain n’a lieu qu’à la fin: on craint qu’au cas où le bain est éloigné (et si elle n’a pu s’y préparer d’avance), la femme l’ajournerait par négligence, et elle resterait plus longtemps impure.
Pnei Moshe non traduit
שמע קלון קרויי. שמע קול שקוראין הקרואים להתורה ולא היו מברכין עליה שסמכו על הפותח הראשון שבירך לפניה כהמנהג מקדם והקפיד רבי יונתן ואמר להם עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות חתיכות חתיכות בלא ברכה שכבר התקינו שיהא כל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה:
שנאמר וידבר משה את מועדי ה'. ור''ח נמי איקרי מועד:
מפני כבודן של בנות ישראל. שיהו מצויין להן תכשיטין להתקשט בהן ולא יוכלו בני העיירות לעכב על הרוכלין:
בלילי שבתות. שהוא זמן עונה:
שיהו הנשים מדברות וכו' משום יחוד. שלא יתייחד איש עמהן:
קודם לטהרתה שלשה ימים. כלומר אפילו ג' ימים קודם לטהרתה וכדמפרש ואזיל:
כדי לשבת וכו'. ואם זמן טבילתה בהן חופפת בע''ש וסומכת על כך ופליגי בהא אימת היא זמן טבילתה דר''ז בשם רב יהודה קאמר והוא שהגיע זמנה לטבול בנתיים והיינו במוצאי י''ט הראשון שא''א לה לחוף ביום סומכת על החפיפה שמע''ש ור' בא קאמר בשם רב יהודה ואפילו הגיע זמן טבילתה לבסוף במוצאי יו''ט שני:
והוה ר''ז מסתכל ביה. בר' בא כמתמיה על דמיקל להרחיק החפיפה והטבילה כל כך וא''ל מה את מסתכל בי וקרא עליו המקרא הזה כי מה ידעת ולא נדע וגו' אף אני יודע הדבר כמוך אלא כך קבלתי מפי רב יהודה:
אתא רב אחא וכו'. וקאמר טעמא דמשום הכי הקילו בה להרחיק החפיפה אפילו הטבילה היא לבסוף שאני חומר שמא לפעמים מעיינה רחוק זמן וסתה עדיין רחוק הוא ואם אתה אומר שלא תסמוך על חפיפה זו שהיא מע''ש ולא תטבול לבסוף אף היא מתעצלת מלטבול גם אח''כ שתאמר הואיל ולא טבלתי עצמי בזמנה אמתין עוד מלטבול שהרי יש לי פנאי כי זמן וסת שלי רחוק הוא ונמצא בין כך ובין כך אינה טהורה מטומאתה והלכך הקילו בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source